על התאמת אורחות חיים – זו דעתי.
כל כך הרבה נכתב על השינוי – מכל ההיבטים האפשריים ועל כל התוצאות האפשריות, הן הטובות והן הפחות טובות של השינוי בקיבוצים השונים, כמו כן, - בדו - שיח שמתנהל מעל דפי העיתונות הקיבוצית והכללית באים לידי ביטוי מגוון דעות המלוות את התהליך אותו עוברת החברה הקיבוצית. לאורך כל השנים בהם הנושא עמד ועומד על סדר היום בשדות ים, דעתי העקרונית הייתה שיש צורך תמידי בשינוי/התאמת אורחות החיים, אך השאלה שתמיד שאלתי את עצמי הייתה והינה מהו המניע לשינוי ועל איזה בסיס רעיוני חוץ מהאכזבה רוצים לנהל את השינוי המוצע?
האם משנים מקצה לקצה? האם מתקנים/מתאימים מה שבאמת צריך בכדי לא לשפוך את התינוק עם המים? ועוד עשרות שאלות, גישות ודעות ביחס לשינוי כמעט כמספר החברים. וזאת למה? לא סוד הוא שבכל התייחסות לשינוי באה לידי ביטוי "תבנית נוף הולדתו של האדם" כלומר: הרקע/הסביבה בהם גדל האדם, החל בינקות דרך הילדות, הנערות והבגרות - מעגלי חיים אלו המלווים אותנו לאורך ציר הזמן מעצבים את גישתו/עמדתו של כל אחד ואחד מאיתנו כלפי השינוי, וכלפי החיים בכלל.
לפי הערכתי מרבית החברים בשדות ים היום, רוצים שינוי, הן ברמת היחסים הבין אישיים והן ברמת היחסים בין הפרט למערכת (אופן התנהלות הקהילה), יש להדגיש שהסקר תומך בשתי מגמות אלו. יחד עם זאת עדיין קיימת תחושה ואמירה (על השבילים) שאין סיכוי שהשינוי יעבור משום שהמצב הנוכחי הוא נח ליותר מידי חברים. אם כך יש לנו בעיה רצינית שכן יש פער בין ההבנה השכלית שאכן יש צורך בשינוי לבין החשש האינסטנקטיבי (שבא מהרגש) משינוי בכלל, ומשינוי אורחות חיים בפרט. יש מצב שלא מעט חברים יצביעו נגד השינוי - הצבעה רגשית, בניגוד לעמדה השכלית שלהם עצמם. השאלה היא מדוע קיים פער כזה בין השכל לרגש. התשובה לדעתי היא בעובדה שהניסיון של השנים האחרונות לימד אותנו שאנחנו כחברה לא הצלחנו לשמור/להגן /לאכוף את חוקי היסוד שלנו כקיבוץ/חברה במרבית תחומי החיים. ומכאן האמירה שמה שנחליט ביחס לשינוי הוא מן הסתם מילים כתובות בחול שיתפזרו עם הרוח. בהקשר לכך אני חושב שאם נדע לעגן את עקרונות השינוי כך שלא קל יהיה למוססם, יש סיכוי שהמאזן רגש – שכל יהיה מוטה לטובת השכל.
עוד יש לקחת בחשבון שחברה רב דורית כשלנו עם רקע היסטורי כשלנו, עם הוויה לא שיתופית כשלנו (לפחות בשנים האחרונות) יהיה לא נכון לאחוז בקרנות מזבח השיתוף המדומה אשר ילך וייעשה בלתי נסבל ובלתי אפשרי במידה ולא נשכיל לקבל את השינוי בעיניים פקוחות (מהשכל) שכן השינוי המוצע על ידי הצוות ונתמך על ידי המזכירות (שהיא בכלל הניעה את התהליך הנוכחי) יש בו את הנתונים והיסודות הנכונים לשמור ולחזק את הקהילה ואולי אף לחזק אלמנטים שיתופיים אמיתיים, ולא רק טכניים. קהילה שיתופית כדוגמת הקיבוצים השיתופיים אשר עדיין מתנהלים על פי עקרונות וחוקות יסוד שיתופיים אשריהם וטוב להם, אך ברגע שקהילה מתיימרת לכנות עצמה כשיתופית ומתנהלת על פי אמות מידה דיפרנציאליות מובהקות נוצר דיסונאנס אשר גדל והולך אצל מרבית החברים, וסופו משבר זהות קולקטיבי וכאוס חברתי אשר במהרה יכול לפגוע בחוזק ובחוסן הכלכלי שאנו נהנים ממנו כיום. ויפה שעה אחת קודם – החוסן הכלכלי ממנו אנו נהנים היום מאפשר לנו לבחון ולנהל את תהליך השינוי מבלי לאבד ו - או להתעלם מתפיסות יסוד המושתתות על הרעיון של ערבות הדדית, אך שונה מזה הנהוג היום שהוא ערבות הדדית (שיתוף) טכני המתנהל מכח האנרציה ואינו מושתת על הרצון הכן והאמיתי לחיי שיתוף אמיתיים. מכאן שאם נדע לקבל החלטה מושכלת לעת הזאת וכאמור לנצל את המומנטום הכלכלי החיובי של שדות ים, אזי השינוי עשוי לתת דחיפה ולמנף מומנטום זה תוך כדי יכולת להתייעל היכן שצריך ולתת למושג ערבות הדדית (שיתופי) ערך מוסף שהוא - צדק חלוקתי - הן מלמטה והן מלמעלה, הוגנות ושוויון בין קבוצות האוכלוסייה השונות.
בבדיקת המשמעות שיתופי - נכון להיום בשדות ים הרי שהשיתופי במובן מסוים מגלם את חוסר הצדק והשוויון ביחס לכל אחד על פני ציר הזמן וכאמור תחושות כאלו מובילות אותנו לקבלת החלטות ספורדיות עקב לחצים סקטוריאליים ואישיים אשר מעצימות את הדיסוננס ומכאן שאם לא נדע ללכת לקראת שינוי מושכל, הרי שמהר מאוד נהיה הקיבוץ הראשון שמתיימר להיות מוגדר כשיתופי אך הפערים בו גדולים לאין ערוך מאשר בקיבוץ המופרט ביותר. שכן חברה אשר מאבדת את היכולת לשמור על העקרונות וחוקות היסוד המוצהרים שלה אשר היא עצמה החליטה עליהם, מאבדת את כשר חיותה. ובנוסף - חברה רב דורית אשר לכידותה החברתית רופפת קשה לה לעשות רגולציה בין הצרכים השונים של קבוצות הגיל השונות, שהן כשלעצמן משתנות עם המעבר של כל אחד מקבוצה לקבוצה בחלוף השנים, זו סיבה נוספת למתח שיגבר וילך עם הזמן. הצוות בהתייחסותו למכלול שתואר לעיל וכאמור על סמך הסקר שערכנו, גיבש את חוברת השינוי ברמה כזו שתיתן מענה אופטימלי הוגן וצודק לפי מיטב שיקול דעתנו. יחד עם זאת ברור לנו שחלק מהחברים יחושו מאוימים יותר מאחרים, אבל אנו מאמינים שבסדר החדש ייפתחו הזדמנויות חדשות הן במערכת הכלכלית הקיימת והן ביוזמות חדשות בעיקר של צעירים, ואז החששות והאיומים ייהפכו לאתגרים ופתיחת אופקים חדשים לכל אחד ואחת מאיתנו. חשוב לציין שההצעה מורכבת מחמישה פרקים עיקריים: חינוך, בריאות, פנסיה, קרן הורשה/דיור, ורשת בטחון. כל פרק מן הסתם עשוי להיות חשוב יותר לקבוצת גיל כזו או אחרת, מה שחשוב בתהליך קבלת ההחלטה של כל אחד מאיתנו הוא לבחון ולבדוק האם יש איזון של יתרונות וחסרונות בין הפרקים השונים בהתייחס לאינטרס האישי. האפשרות שהועלתה לאחרונה, שכל אחד יוכל לבחור את המסלול הרצוי לו באה לתת מענה לדיסוננס שדיברנו עליו לעיל, מצד אחד, מאידך הצוות הגיע לתובנה ששדות ים כבר עברה את השלב שבו קיימת אפשרות ש – 30% מצביעי נגד שינוי יכפו את רצונם על 70% מצדדי שינוי. ו - או ש 50% יכפו על 50% האחרים. מסלול כזה עובד בהצלחה במספר קיבוצים ובדרך לעוד קיבוצים טובים כמו עין השופט. אין ספק שעדיף היה לו כולם היו עוברים להתנהלות אחת אבל המציאות מן הסתם מכתיבה דרכי ביניים. אני מאמין שהליכה במסלול המוצע, תוך כדי יישומו המוצלח יחזק את הלכידות החברתית ואת הקהילה בכלל.
בהצלחה לכולנו - מאיר הופר
מאיר הופר | ניהול תהליכי שינוי | ייעוץ ארגוני
